חוסר יציבות בכתף— מאמר מקצועי מלא

מהי יציבות מפרק הכתף?

מפרק הכתף (הגלנו-הומרלי) מאפשר את טווח התנועה הרחב ביותר בגוף. חופש תנועה זה בא על חשבון אילוץ גרמי חלש יותר מזה שקיים במפרקים "עמוקים" יותר. היציבות נשענת בעיקר על הלאברום (שפת "הצלחת"), על רצועות מפרק הכתף, על לחץ שלילי בתוך המפרק ועל תיאום התכווצות של שרירי השרוול המסובב. גם בשילוב כזה עדיין קיים סיכון לפריקה, לתת-פריקה ולתחושת חוסר ביטחון בכתף בעומס או בקצה טווח התנועה.

פריקה חדה לעומת תת-פריקה — מה ההבדל?

בפריקה מלאה ראש עצם הזרוע אינו במגע קונצנטרי עם הגלנואיד. הפריקה הקדמית היא השכיחה ביותר; פריקות אחורית או תחתית פחות נפוצות, אך חשובות לאבחון. בתת-פריקה מדובר בתזוזה סימפטומטית שאינה מסתיימת בפריקה קבועה, ולעיתים חוזרת חלקית מעצמה למצב תקין — עם כאב, נפיחות ותחושת "החלקה". כל אירוע עלול לפגוע בלאברום ובמעטפת הרצועתית-קפסולרית; לדוגמה, פגיעה לאברלית קדמית-תחתונה בפריקה קדמית מתוארת לעיתים כממצא מסוג בנקרט. אירועים חוזרים מצטברים לכדי פגיעות ברקמות רכות או אובדן עצם, ומעלים את סיכון ההישנות, במיוחד אצל צעירים וספורטאים.

מהם הסימנים וכיצד נראית הבדיקה הקלינית?

לאחר אירוע חד מדווחים כאב עז, הגנה על תנועה ולעיתים עיוות גלוי. יש לעקוב אחר סימנים של פגיעה בעצב המשושה (למשל חוסר תחושה באזור החיצוני של הדלתא) עד להחלמה. בחוסר יציבות חוזר מתארים לעיתים תחושת "זרוע מתה", חשש (אפרהנשן) בפשיטה ובסיבוב חיצוני, או קליק בענפי ספורט של תנועה מעל הראש. הבדיקות הקליניות (כולל מניפולציות של חשש והזזה, כשהן מתאימות) תומכות בקביעת הכיוון והחומרה; יש לפרש את הממצאים בהקשר של ההדמיה ושל המטרות הפונקציונליות.

הדמיה: מה בדרך כלל נדרש?

צילומי רנטגן לפני החזרת המפרק ואחריה בוחנים את היישור ואת דפוסי השבר (למשל ממצא היל-סאקס או בנקרט עצמי). בדיקת MRI או MR ארתרוגרפיה יכולה להבהיר קרעי לאברום, פגיעה קפסולרית ומעורבות של השרוול המסובב, כאשר מתכננים ניתוח או כשקיימת חוסר יציבות חוזרת. בדיקת CT תלת-ממדי מסייעת לכמת אובדן עצם בגלנואיד כאשר שוקלים ניתוח חוזר או טכניקת בלוק עצם (למשל לטרז'ה) במצב של חסר עצם משמעותי.

מהו הטיפול הדחוף לאחר פריקה?

פריקה חדה מוחזרת בסביבה מבוקרת, תוך הרדמה או שיכוך כאב מתאימים ומעקב, ולאחר מכן מבוצעים צילום והערכה נוירו-וסקולרית חוזרת. משך הקיבוע וקצב ההתקדמות לתנועה מוקדמת משתנים לפי גיל, רמת פעילות, ממצאים מבניים והנחיית המנתח — אין פרוטוקול אחד המתאים לכולם.

מהו הטיפול השמרני?

פריקה ראשונה אצל אנשים בעומס פעילות נמוך יותר ניתן לטפל בה בקיבוע לזמן קצר, שיכוך כאב ופיזיותרפיה מובנית — חיזוק השרוול המסובב ושרירי השכמה, שיפור תחושת המפרק (פרופריוצפציה) והתאמת פעילות. אצל צעירים העוסקים בספורט מגע סיכויי ההישנות גבוהים, ולעיתים נשקל טיפול ניתוחי מוקדם כאשר מתוכננת חזרה לספורט מגע.

מתי נשקל טיפול ניתוחי?

ייצוב ניתוחי נבחן בחוסר יציבות חוזר, בממצא בנקרטי טראומטי בולט אצל ספורטאים בעומס גבוה, לאחר כישלון של טיפול שמרני, או כאשר קיים אובדן עצם משמעותי בגלנואיד או בראש הזרוע המחליש תיקון של רקמות רכות בלבד. קשת הטיפולים נעה מתיקון לאברום ארתרוסקופי וצמצום קפסולרי ועד ניתוח פתוח עם בלוק עצם כאשר חסר הגלנואיד קריטי.

כיצד נראים השיקום והחזרה לספורט?

לאחר הניתוח מתקדמים מתנועה מוגנת לחיזוק ולתרגילים ספציפיים לענף. חזרה לספורט מגע או לספורט של תנועה מעל הראש מותנית בעמידה בקריטריונים של כוח, סיבולת ומוכנות פסיכולוגית; לוחות הזמנים אישיים ואין לזרזם. בכל מקרה, ההחלטות צריכות להתבסס על אנמנזה מפורטת, בדיקה גופנית, הדמיה מתאימה ושיח שקוף על התועלות, הסיכונים והחלופות מול אורתופד מומחה לכתף.